ניב: מחר בערב אנחנו נתכנס כולנו סביב השולחן אחרי שסיימנו לריב אצל מי עושים ומי מביא מה, ואין ספק שהחג הזה מביא איתו לא מעט משקעים, רגישויות, אז מה עושים ?

מירב: אה, טוב ששאלת ! אז בשביל זה, עוד לפני שדיברנו על איך הילדים שורדים את הסיפור הזה סביב השולחן במשך כל ההגדה, ואם יש ילדים שסובלים מהפרעות קשב, בוא נפתח פה את הנושא הזה. 

ניב: גם מבוגרים.

מירב: כינסנו כמה אנשים שיעזרו לנו לעשות סדר בסדר. הראלה ישי שדכנית ומומחית להתנהגות אנושית, ובני ברוכין סטנדאפיסט שלום לכולכם.

אורחים: שלום בוקר טוב.

מירב: הדינמיקה הזאת של הדודה, מה תגיד, וכן התחתנת, לא התחתנת, ולמה רק שני ילדים, זאת אומרת זה לא רק לילדים, הביקורת היא, אם יש ביקורת היא לכולם.

הראלה: קודם כל הביקורת היא על כולם. אז קודם כל אני מבקשת מההורים לשחרר את הילדים הלא נשואים, אתם יודעים, זה לדעתי הדבר הכי חשוב. מלא מלא אנשים פשוט טסים לחו"ל בחגים. 

מירב: עכשיו את באה ? שנים הייתי צריכה את זה…

הראלה: שנים היית צריכה את זה את אומרת אה (צוחקת). לא, אני אומרת קודם כל תשחררו.

ניב: למה כי הדודה שואלת נו…

הראלה: מה איתך ? 

ניב: מה קורה…..?!  )צוחקים..)

הראלה: אבל האמיצים אני אומרת תגידו ככה, כשמתחילים את הסדר, לפני, תעשו:' חברים שקט, אני מבקשת לפני שאנחנו מתחילים את הסדר אני רוצה שכל אחד יברך אותי באופן אישי'. אתם לא יודעים מה נהיה בבית, דממה. אף אחד לא יודע מה לברך. וזה עובד נהדר, ואנשים פתאום אומרים לו יאללה, השנה תתחתן, ופתאום כולם משחררים, ואין הערות הכל נחמד.

ניב: רגע את כשדכנית, מישהו בא אלייך בדרישה: עד ערב החג את מחתנת את הבת שלי או הבן שלי ?

הראלה: קודם כל כן, אבל אני לא מקבלת הורים ללא ידיעת הילדים, אז אתה צודק, אני פשוט אומרת להם תשחררו, זה לא עובד ככה. אני אגיד לך דבר נוסף, אתה יודע, אצלנו, אני הזמנתי אותך אליי לסדר כי אמרתי לך שאצלי זה חוויה. לי יש 6 ילדים ו6 נכדים וכולנו, כולל אותי, ובעלי, קשב וריכוז. אבל אני מאמינה שאין קשב וריכוז, אני מאמינה שיש קצב וריקוד. ילד נולד שמח, עד שהוא פוגש מבוגרים שמדכאים אותו. אצלי ילד הוא בן אדם גדול בגוף קטן.

ניב: רגע אבל מה עם לשים להם גבולות כשהם מפריעים ? אנחנו איבדנו את הגבולות.

הראלה: אני לא חושבת שהם מפריעים. אז אצלי לא, תראה את התינוקות מאכילים מוקדם לפני שחוזרים מבית הכנסת, שמים אותם לישון. את הקטנים מאכילים גם לפני שחוזרים מבית הכנסת, מכינים להם סלסילת ממתקים, מלא מלא משחקים והם משוחררים לעשות מה שבא להם.

מירב: אז הם לא יושבים ? והגדת לבנך…?

הראלה: הם לא יושבים, הם מסתובבים. והגדת, אני אסביר, אנחנו עושים הצגות. כל הגדולים מתחפשים, עושים הצגות, ועושים להם מסע, ואת יציאת מצרים, וחזרה, ואליהו הנביא, וכולם מתחפשים, כל הגדולים.

בני: פתאום 'מה קשור' נכנסים הביתה..

הראלה: (צוחקים) בדיוק בדיוק ! ענקי לגמרי ! וזה מה שקורה אצלנו. אתה מפספס את כל ההפעלות שלנו. אז אצלנו הילדים פשוט יושבים ערים עד הסוף, ולא משקרים אותם ניב, כי הם פשוט רוצים להיות בעניינים. אבל אצלנו יש עוד משהו נחמד שעושים, אצלנו שמים לילד הקטן את האפיקומן, וצריך לגנוב ממנו. ומי שמצליח לגנוב מקבל מתנה מאוד מאוד גדולה.

ניב: קיצור הפכתם את כל הסדר.

הראלה: הפכנו את זה. אז היום אנחנו פשוט מחביאים את האפיקומן, זה מנהג אפגני עתיק שנהוג אצל ההורים שלי.

בני: תקשיבי אני בא מבית פרסי, אני עוד מחכה למתנה של האפיקומן. תקשיבי אני בן 47 אני עוד מחכה, לא הביאו לי כלום נשבע לך !

ניב: (צוחקים) טראומה עד היום טראומה !

הראלה: אצלנו מבטיחים ומקיימים ואני יכולה להגיד לך שזה מדהים, והילדים מקבלים מתנות שוות, ושווה להם וכיף להם וכולם מחכים עד הסוף ואצלנו הארוחה היא באמת לא העיקר. אפשר גם לעבור לספות, לקרוא את ההגדה בספות, ואז הילדים יכולים לשבת ברצפה, ולהתפלש..

ניב: מה עם השלב הזה, עכשיו ברצינות. יש את כל הקריאה לפני, ואז האוכל, ואז פתאום החלק השני. למי יש כוח לזה ?

הראלה: אוי זה החלק הכי מעניין ! של השירים ! ניב אנחנו שרים בחלק השני.

ניב: אצלנו רק מזייפים.

הראלה: שרים שרים, שיזייפו חופשי, בשביל מה יש ליל הסדר ? ממילא אף אחד אצלנו לא מקליט ואף אחד לא שומע, אפשר לזייף חופשי, להתפרע. איזה כיף. אבל אני נורא רוצה להגיד משהו נוסף. אצלי בזוגות שניים, ופה אני חושבת הנקודה הכי חשובה. נגיד מגיע מישהו שיש לו ילדה בת 9 והוא מתחתן עם מישהי רווקה שאין לה ילדים. והילדה נגיד באה ואומרת:' וואו, אני רוצה רגע את אבא שלי ואת תשומת הלב שלו ', והגברת כאילו מתעצבנת, אני עכשיו רוצה את תשומת הלב שלו. אני מאוד מאוד רוצה שכבת זוג, או כבן זוג לא משנה, שיש לו ילד בצד השני, תחשבי שאותו ילד הוא הבוס שלך מהעבודה. גם היית אומרת לו תחכה ? לא. היית עושה כבוד, היית יושבת בשקט, היית שותקת, היית ממתינה בסבלנות, נותנת לבוס להתבטא, ואז מדברת עם בן הזוג שלך או עם בת הזוג שלך. אז הילדים הם בדיוק כאלה. 

ניב: היינו צריכים להביא אותה, את יודעת למה? לא על פסח, אני רוצה את כל הסיפורים מאחורי הקלעים של עולם השדכנות, אנחנו נביא אותך.

מירב: זה יכול להיות מעניין..

אורחים מדברים..

הראלה: אבל אני רוצה להגיד לכם עוד פטנט אחד. בעלי, מבשל את החג. אתם מבינים כמה כיף לי ?

ניב: בקיצור את רגל על רגל

הראלה: בדיוק, צריך לדעת לבחור את הבן זוג המתאים. זה הכל.

ניב: תודה רבה חג שמח

מירב: תודה רבה חג שמח