חוה: היום נעסוק בנושא חופה וקידושין. בואו נתחיל. ביקשתי מיכן לבחור משפט שמסמל את הנושא שלנו להיום. הראלה השדכנית שלנו, איזה משפט את בחרת?

הראלה: " על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באישתו והיו לבשר אחד", מחומש בראשית. אם מישהו באמת באמת רוצה להצליח בזוגיות חייבת להיות התמסרות אמיתית. גבר שמתמסר לאישה והופך להיות איתה בשר אחד שזה גם החיבור הגופני להולדת ילדים, וזה גם החיבור הגשמי והרוחני וההתחברות מהנפש, מהעומק, מצליח להגיע באמת לזוגיות אמיתית, טובה ומוצלחת. האדם צריך להבין שבחתונה שלו המשפחה האמיתית שלו זה אישתו והילדים שלו, ולא ההורים שלו. ממש מדגיש " על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו  ודבק באישתו" ואני כל פעם רואה זוגות ששואלים אותם, נגיד בחגים : "איפה תהיו?"  עכשיו, אם שואלים אותי אני אומרת: " אני אהיה עם בעלי והילדים, מה זה משנה לי איפה?" אבל אני רואה זוגות שזה ממש חורבן הבית כל פעם שמגיע חג: " נהיה אצל חמותי, לא, נהיה אצל ההורים שלי, לא, נהיה פה, חצי נעשה פה, חצי נעשה שם". מריבות על גבי מריבות. אף פעם זה לא עניין אותי, אף פעם זה לא הדאיג אותי. טוב לי גם אצל חמי וחמותי, וטוב לי מאוד אצל ההורים שלי. כל עוד אני עם בעלי ועם הילדים שלי, מה זה משנה? ולכן אני אומרת שכשבן אדם שלם עם עצמו ומבין שהבית האמיתי שלו, ברגע שהוא מתחתן זה האישה והילדים והבעל, זאת אומרת לאישה זה הבעל והילדים ולגבר זה האישה והילדים, אז באמת מגיעים לשלמות האמיתית ואז הבית נבנה כמו שצריך. 

חוה: תודה. 

חוה: אני רוצה באמת שנלך קצת אחורה, למשמעות של חופה וקידושין בימי בראשית. 

הראלה: לפני מתן תורה בכלל לא היה נושא של חופה וקידושין. אדם היה הולך למשל בשוק, פוגש אישה ושואל אותה: "את רוצה להיות איתי?" רק אם היא הייתה אומרת לו שכן, הם היו מחליטים על רצונם להיות ביחד ואז הוא היה מביא אותה הביתה ומקיים איתה יחסי אישות. וזה היה החופה והקידושין. הביאה הייתה החתונה עצמה. פה יש את ניפוץ המיתוס, שכל הזמן אנשים אומרים שהאישה בהלכה היא מאחורה. זה בדיוק הפוך, כי בעצם פה מנפצים את המיתוס, כי הוא היה צריך לשאול אותה אם היא מוכנה. רק אם היא הייתה אומרת לו שכן, הוא היה מביא אותה לביתו ובועל אותה ואז בביאה היא הייתה מתקדשת. זאת אומרת, שדעת האישה חשובה מאוד. אם האישה אומרת: "לא" , אז זה לא. כשאישה אומרת לך : "לא" , זה לא. 

חוה: מסר חזק מאוד. 

הראלה: כן.

חוה: מה בעצם הסדר של החופה והקידושין? איך זה הולך? איך זה עובד? 

הראלה: הכתובה באה לפני, אחר כך יש לנו את שטר ההתחייבות שהוא חותם על זה, זה בעצם מין תהליך משפטי טהור, זאת אומרת העניין של הכתובה ושטר הכתובה. 

חגית: הסכם כתוב.

הראלה: הסכם כתוב, כן. ובהסכם הזה הרי הוא מתחייב לכלכל אותה ולפרנס אותה ולדאוג לה ולעשות את כל מה שצריך לאישה , ואחר כך גם להעריך אותה ולהעניק לה ולדאוג לה לכל מה שהיא צריכה, גם נפשית וגם גופנית. 

חוה: כל העניין הזה של לכתוב כמה היא שווה, כל מה שנהיה היום בכתובה.. מה זה כל הסיפור הזה? 

הראלה: קודם כל אני נורא רוצה להתייחס לזה. את יודעת, קודם כל זה שרושמים את הסכום בכתובה, את יודעת..

חגית: ואומרים אותו

הראלה: ואומרים אותו. יש סיפור, יש המון סיפורים, אבל יש רב שאני מכירה שחיתן, באמת, אלף זוגות, והוא מספר שדווקא היום כשלדוגמה יש המון זוגות שהאישה מרוויחה יותר מהבעל, לדוגמה הבעל אקדמאי, אבל הוא מורה לגאוגרפיה ומרוויח 5000 ש"ח והיא עובדת בהיי-טק ומרוויחה פי חמש ממנו, גם שם יש כתובה, וגם אם חלילה הם מתגרשים, למרות שהאישה מרוויחה יותר מהבעל, היא לא מוותרת לו על הכתובה. התורה מחייבת אותו לשלם. זאת אומרת, גם אם היא מרוויחה יותר ממנו, הוא צריך לשלם לה את הכתובה שלה. ולמה? כי התורה מחייבת את הבעל לפרנס את האישה. זאת אומרת, אישה, אם היא לא רוצה לצאת לעבוד, היא לא חייבת, הבעל חייב לפרנס את האישה. לכן גם אם יצאה לעבוד ומרוויחה יותר זו בחירה שלה. עדיין הוא צריך לפרנס אותה. ואם הוא התחייב בכתובה, אז הוא צריך לשלם.

חוה: לפי הקבלה הרגע החשוב ביותר בחיי האדם זה חופה וקידושין. בואו נרחיב קצת על זה. 

הראלה: אדמו"רי חב"ד, אמרתי לך שאני אגיד משהו על חב"ד, אז מובא בשם אדמו"רי חב"ד, שהם אומרים שבזמן שהחתן נמצא מתחת לחופה, אומרים שהוא מקבל יראת שמים של חמישים שנה. אומרים שזה רגע מיוחד, זה רגע נעלה, זו סגולה, זה יום של מזל, זה יום של ברכה. לכן גם לדוגמה מי שרוצה ברכה לבריאות או להבאת ילדים או כל דבר, אומרים לה שתטבול אחרי הכלה. וגם בחופה עצמה מהיין נותנים לכל הרווקים ויכולים לשתות מהכוס עצמה ומעבירים אחד לשני. ז"א יש שם סגולה גדולה כי רגע של חופה הוא רגע של  שכינה, רגע של התרוממות רוח. אני יכולה להגיד לכן שבאופן אישי, בחופה שלי, אני לא הרמתי את העיניים. נורא חששתי כי כל הזמן כולם היו נגד , אני עד שהתחתנתי עברתי סרט, וכל הזמן הסתכלתי על הרצפה כי פחדתי, כל הזמן אמרו לי: " אל תסתכלי, שלא יראו אותך! מישהו ייקח, יסגור מפתח, יזרוק לים. יסגור לך את המזל וזה.. " כל הזמן הייתי ברצפה והתפללתי והתפללתי..

חגית: wow

הראלה: כן, ממש. ואני זוכרת שנגמרה החופה אמרתי לבעלי: "יאללה, בוא, הולכים הביתה. נגמר" . כאילו מה שהיה חשוב לי זה הרגע הטהור הזה. זה מה שהיה חשוב לי. 

חגית: נכון.

הראלה: זאת אומרת, היה חשוב לי רגע החופה, לדעת שאני מקודשת שלו, שאני אישתו והוא בעלי, ויותר מיזה, אף אחד לא יכול להגיד לי : "לא", ולא יכול להגיד לי שאני לא יכולה להיות איתו. ופה נגמר בעצם הסרט.

הראלה: את יודעת, אני מסתכלת על המון זוגות שעומדים בחופה שלהם ועושים ככה ועושים ככה, אני משתגעת. אני אומרת: " איפה ההתרכזות ביום המיוחד שלכם? בחופה? " 

אלה: הם לא יודעים.

הראלה: זה בדיוק העניין. זה רגע של קבלה, של התעלות. זה רגע שצריך לשים את כל ההתכווננות, להתפלל על הזוגיות שלכם, על העתיד שלכם, על הבעל שלכם, על הילדים שלכם, על המזל שיהיה לכם.  אומרים שברגע הזה נפתחים כל שערי שמים. זה כמו יום הלידה.

חוה: נכון.

הראלה: הכל נמחק, כל העוונות נמחקים, אתה טהור ואתה זך ואתה יכול לבקש כל מה שאתה רוצה. ואני אומרת, הינה, יש לי הזדמנות פה ואם מישהו שומע אותי, תנצלו את זה. חבר'ה, כשאתם הולכים להתחתן פשוט תבינו שאתם נקיים, זכים, אין לכם שום עוונות, הכל נמחק לכם. תבקשו כל מה שעולה על ליבכם.   אל תסתכלו על מי הגיע לחתונה ולעשות שלום לזה ושלום להיא.. תתפללו על הזוגיות, זה הדבר הכי חשוב בחיים. אם הזוגיות תהיה טובה, כל החיים שלכם יהיו טובים.                         

הראלה: לגבי החופה, אני רוצה לחזור דווקא טיפה אחורה. הנושא של זכות אבות, אתם יודעים,אני כל הזמן מדברת על זה שברוך ה' אני התברכתי  וגדלתי במשפחה לתפארת ויש לי זכות אבות  ואני מבורכת בה . ואני לפני החופה הלכתי להזמין את הסבא והסבתא שלי.אנשים הסתכלו עלי כמו פסיכית. כשאני סיפרתי לחברים שלי שהלכתי לבית העלמין , יש לי סבא אחד שקבור בסיביר כי הוא מת שם בגלות, אבל את השלושה שזכינו שהם קבורים בארץ, הלכתי והזמנתי.אני יכולה להגיד לכן שאני הרגשתי אותם עומדים לידי בחופה, אי אפשר להסביר את זה. יותר מזה, הסבא שלי שנהרג בגלות בסיביר, נשאר לנו ממנו בגד וכובע, ובעלי לבש אותם בחופה, ואני יכולה להגיד לכן שמרגישים את הקדושה, מרגישים את ההתעלות, מרגישים את הנוכחות ומתברכים בה. היום אנשים מזלזלים גם בדור העבר. אני תמיד אומרת לזוגות שלי שמתחתנים,אדם ללא עבר אין לו עתיד. אנשים לו נותנים להם להזמין, להורים. "תקצצו בהזמנות" , נותנים להם עשרים הזמנות או עשר הזמנות. אני אומרת, לעזאזל, הורים גידלו ילד כל כך הרבה שנים, הגיעו ליום המיוחד הזה, תנו להם להזמין את האנשים שהם רוצים , תנו להם להתפנק. הם הולכים לכל כך הרבה אירועים ומחכים ליום הזה שהם יוכלו להזמין אותם בחזרה. והילדים מסתכלים היום על הכסף, על המנות ולא על הברכה, שכל אחד שדורך להם באירוע ונכנס עם החול, עם האבק בנעליים ואומר אמן בברכה שלהם, מביא להם ברכה והצלחה. להסתכל על זה ככה. 

חוה: אני רוצה לשמוע מכל אחת מיכן את הסיפור האישי שלה שקשור לנושא שלנו. הראלה השדכנית שלנו, בטח יש לך המון סיפורים..

הראלה: אני אקח כמה בקצרה. אני אספר אותם מהר. יש לי בחור אלמן , בן 60, שהגיע אלי ולא הפסיק לבכות. הוא היה מגיע לכל פגישה ובוכה,בוכה,בוכה.הבחורות היו יושבות מולו ואומרות לי: "תשמעי, לא נעים לי.לא ראיתי גבר ככה, דמעות.. אני יושבת במסעדה והדמעות שלו זולגות לתוך האוכל. לא נעים." 

חוה: אם את היית שם היית מתחילה לבכות איתו.

הראלה: בוודאי. עשיתי איתו עבודה מאוד קשה עד שהוא למד להתאפק. אמרתי לו: "תשמע, אי אפשר ככה, אתה חייב לתת מקום לאישה. תן לה להכיר אותך, אחר כך תתחיל לבכות." בקיצור, הכרתי לו אלמנה חדשה, ההוא, עד שהוא מחזיק את עצמו, הגברת הגיעה, לא מפסיקה לבכות. התחילו לבכות ביחד והשאר ידוע. התחתנו וזה היה מצוין. 

חגית: הם בוכים ומקרבים את המשיח.

הראלה: כן, אז זהו, זה זוג אחד. זוג נוסף שרציתי לספר עליו . בחור שהגיע מרחוק לפגוש מישהי ותוך כדי שהוא מחנה היא כבר ראתה אותו, היא כותבת לי הודעה, היא כותבת ככה: " מה זה הדבר הזה ששלחת לי?" אז החזרתי לה מהר הודעה : " תקשיבי, הוא בא מרחוק, אל תעשי פדיחה. לפחות תשבי לשתות איתו כוס תה או קפה, עשרים דקות – חצי שעה, אחר כך תשלחי אותו לדרך חזרה". היה יום גשום, המסכן הזה נסע בברקים, רעמים, גשמים. בקיצור למחרת בבוקר אמרתי: "וואי, מה מחכה לי… מה מחכה לי…מה זה שטיפה". בבוקר היא מתקשרת אלי אומרת לי: "הראלה, את לא תאמיני. ישבנו שבע שעות וזה נראה לי מה זה רציני ". ואני יכולה להגיד לכן שאחרי חודשיים הם התחתנו. 

כולן: wow .. wow.. 

הראלה: זה פשוט לא יאומן, לא יאומן. 

חוה: הגענו כמעט לסיומה של התכנית וביקשתי מיכן לבחור שיר שקשור לנושא שלנו להיום. הראלה איזה שיר בחרת?

הראלה: של יעקב שוואקי, "אם אשכחך ירושלים" . היה לי סיפור עם בחורה שהיא 1.82  ומאוד קשה להכיר לבנות שהן 1.82 , זה לא פשוט. אין הרבה בנמצא. וכל פעם הייתי צריכה מעל כי היא לא הייתה מוכנה פחות מיזה. והיה לי גבר 1.80  , והתחננתי אליה: "תצאי". היא אמרה לי: "הראלה, לא, הראלה, לא, אין מצב" אמרתי לה: "תעשי לי טובה, שני סנטימטר, לכי שטוח, יהיה בסדר." בקיצור, אני טסתי לחו"ל. ירדתי מהמטוס, טלפון ראשון שלהם. אמרתי: " מה קרה?" אז הם אמרו לי: " תרשמי תאריך" , אמרתי: " מה? : אמרו לי: " "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני".. אנחנו מתביישים שהתעקשנו, אבל את הראשונה שיודעת. חיכינו, אנחנו כל השבוע מתקשרים. לא הודענו לאף אחד, חיכינו.." ואני בדיוק נסעתי לחו"ל. אז באמת כל פעם שאני שומעת "אם אשכחך ירושלים" אני נזכרת בזוג הזה, כי  מי שזוכר את החורבן זוכה לאושר וליום גדול. 

חוה: תודה הראלה. אני בחרתי בשיר "שערי חופה" של בן סנוף. שיר מקסים שמושמע המון בכניסה, בחתונות. תודה לכם. אנחנו הגענו לסיומה של התכנית. שתהיה לכולם שבת נפלאה, להתראות.